<h1>ראבי"ה סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף המשמורת כו' עד ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג ואפי' רבנן דאמרי עד חצות לא אמרו אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ותו איכא מחלוקת תנאים בברייתא בזמן ק"ש דערבית. ונהגו מימות רבותינו הראשונים שמתפללים בארצינו מנחה ומעריב ביחד וקורין קריאת שמע מבעוד יום, ולא כדברי התנאים הללו. ופליאה היא מאין הרגלים והיסוד, דלכאורה מתני' בק"ש (ו)בברכותיה קמיירי ולא בק"ש שעל מטתו שהיא להגן מן המזיקים, כדקתני סיפא בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, וסתמא דסיפא ארישא קיימא לפרושי. [וראיתי] שכתבו ראשונים בזה דברים שלא ישרו בעיני. ונ"ל עיקר הטעם כאשר מקובלני בשם ר"ת דלית הלכתא ככל הני תנאי אלא כדתנן בפ' תפלת השחר תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהיא י"א שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביעית קודם הלילה שהיא צאת הכוכבים, ופסקינן התם דעביד כר' יהודא עביד מדרב צלי של שבת בע"ש. ולפי מה ששיערו חכמים בפ' מי שהיה טמא כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות (ו)הולך בשעה ורביע יותר מפרסה. ומדלא יהבו רבנן שיעורא להתחלת תפלת ערבית שמע מינה דבגמר זמן תפלת המנחה דהיינו פלג המנחה מתחיל תפילת ערבית. וכן הוכחתי בריש פרק תפלת השחר מחסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת ביום אחר שהתפללו ת"ע. ולית הילכתא כר' יהושע בן לוי דאמר לקמן בפירקין תפילות באמצע תקנום, דהא ר' יוחנן פליג עליה. ואע"ג דמוכח במגילה לגבי פלוגתא דר' יהושע בן לוי ור' יוחנן גבי בית הכנסת אי מותר לעשותו בית המדרש ופשיטא ליה לתלמודא דהלכתא כר' יהושע בן לוי לגבי דר' יוחנן, [מ"מ כאן הלכה כר' יוחנן], וכן פר"ח. וא"כ בעל כרחך קריאת שמע קודם לתפילת ערבית שהיא שעה ורביעית קודם הלילה. ומיהו עלינו לצמצם כמו שנוכל לכל היותר כדי שלא יאחר עונת תפלת המנחה ושלא יקדים בתפילת ערב ובק"ש. והרגילים לאכול בין תפילת מנחה לת"ע אין ישר בעיני, כמו שפירשתי הטעם בספר זה בתשוב[ו]ת של הלכות שבת בסימן תתקס"ט. והמאחרים לקרא ק"ש ולהתפלל בלילה ת"ע מיחזי כיוהרא, שכל העושה דבר ואינו צריך נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי דמכילתין פ"ב. אך למי שהורגלו בפרישות גם בשאר דברים לדידהו לא מיחזי כיוהרא. וגם דבר זה פירשתי בתשובה של סוכה. וראיתי בפר"ח דקיימא לן דקריאת שמע בשעת צאת הכוכבים. ובירושלמי בתחלת מסכת תני הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת א"ר יוסי אין קורין אותה בשביל שהיא חובה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. לדברי ירושלמי מתני' דברכות בק"ש שעל מטתו עכ"ל. ובפ' תפלת השחר כתוב בפר"ח ראינו לרבותינו הגאונים שפירשו של שבת בערב שבת, ומסקנא שאומרים קדושה על הכוס, ש"מ שמתפלל מבעוד יום תפלת ערבית. ולרבותא נקט של שבת בערב שבת א"נ של מוצאי שבת בשבת וכ"ש בחול לחול. ותפלה בלבד מתפללין אבל ק"ש לא היו קורין עד צאת הכוכבים. ואנן לא סבירא לן הכי, דכי היכי דהוי מצלי ומקדשי קרו נמי ק"ש וכן כשמבדילין קרו ק"ש, וכן לשון הירוש' מוכיח א"כ למה קורין אותה בב"ה וכו'. לפיכך אינו [רחוק] לומר שמתפללין עם ק"ש בבית הכנסת בעוד יום ועל מטתו בצאת הכוכבים [עכ"ל]. ויש שאמרו שהירושלמי לא מיירי בק"ש אלא כמו שאנו אומרים בשחרית אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ואומרים פעמים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן היו נוהגים אז נמי לומר קודם תפילות המנחה כשפותחים באשרי יושבי שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ועומדים ומתפללים ובשעת השמד תיקנו כן שלא ירגישו בקריאת שמע והיו יריאים לקרותו כדינו. ורבינו חננאל כתב לקמן הא דאריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בב"ה מצוה לקרותו על מטתו ואינו קורא אלא שמע והיה אם שמוע אבל לא פרשת ציצית, משמע שכ"ש שברכותיה לא יקרא שהרי אותו ק"ש שברכותיה קרינן עם פרשת ציצית כדאמרינן בפ"ב הלכה אלו הן בין הפרקים אמר אביי הלכך אנן אתחולי (לא) מתחלינן וכיון דאתחלינן מגמר [נמי] גמרינן דאר"כ אמר רב אם התחיל גומר, ובסוף פירקין גרסי' א"ר יוסי בר אבין פרשת ציצית מפני מה קבעוה, פי' בערבית, הא לאו זמן ציצית ומשני מפני שיש בה [ה'] דברים וכו', מכלל אלו דברים שמעינן שאותו ק"ש שבבית הכנסת קרינן כולו עם ברכותיה. ותו מדנקט אע"פ שקרא כו' משמע אע"פ שיצא ידי חובתו מצוה לקרותו על מטתו משמע מצוה משום מזיקים ולא חובה, תדע דמסיק אם תלמיד חכם הוא א"צ אבל פסוקי דרחמי בעי למימר כגון בידך אפקיד רוחי. ושיר של פגעים ויהי נועם נמי אמרי' שהוא להגן כדאיתא בפ"ב דשבוע[ו]ת, ואי חובה הוא אמאי א"צ. וכל השמועה מוכחת שרק מפני המזיקים קורהו. [ורבינו] שב"ט מ"כ הביא דגרס בפירקין בירושל' הלכה וחכמים אומרים עד חצות תני הקורא ק"ש בבית הכנסת בשחרית יצא י"ח בערב לא יצא ידי חובתו רבי הונא בשם ר' יוחנן אמר מה טעם אמרו אדם צריך לקרותו בערב בביתו בשביל להבריח את המזיקין, ומפרש הכי מפני מה הצריכו אותו ק"ש של ערבית שקורהו בלילה וחובה לקרות על מטתו בשביל [להבריח] את המזיקין, כלומר דהשתא אית ביה תרתי יציאת חובה שהרי בלילה קורהו על מטתו וגם מפני המזיקין ינצל, אבל בבית הכנסת אינו קורא אלא כדי לעמוד מתוך דברי תורה לתפלה. והך דאמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שקורא אדם ק"ש בבהכ"נ בלילה איירי כדרך שא(י)נו קורין במוצאי שבת ואפ"ה מצוה לקרותו על מטתו, דנפיק ידי חובה וינצל מן המזיקים ואמר רב נחמן בר יצחק אם ת"ח הוא א"צ שכיון שקרא אותו בלילה בבה"כ ויצא בה י"ח לשמירה א"צ. ועל דרך זה נפתרה השמועה. ורבינו אלפס ושאר גאונים נמי פסקו כרבנן דמתני' דזמנו בצ"ה. וחוזר וקורא על מטתו רק פרשה ראשונה כדאיתא בפ' הרואה. כי אותה הפרשה היא עיקר. ויש שאומרים לקמן בפרק ב' פסוק א', ולי אין נראה אלא כאשר פסקתי והסברתי לעיל. וגם יש ספרים שכתוב בהם בפ' הרואה הלכה על הגשמים הנכנס לישן קורא שמע והיה אם שמוע ואומר המפיל חבלי שינה וכו'. ואמרינן בירושלמי אם ראית הלכה רופפת ראה איך הציבור נוהג. ואומר אני שהירושלמי פליג, שוודאי מן הירושל' משמע שעל מיטתו קורא ליציאת חובה וגם לשמירת מזיקים, וגם בברכות היו קורים על מטתו כדאמר בירוש' צריך לקרותו בביתו בשביל להבריח את המזיקים מילתיה אמר' שהלכה כחכמים, פי' כרבנן דמתני', ומסיים מילתיה אמר' שאין אומר דברים אחר אמת ויציב מילתיה דר' שמואל בר נחמן אמר' כן דר' שמואל ב"ר נחמן כד הוי נחית לעיבורה הוה מקבל גבי ר' יעקב גרוסה והוי ר' זעירא מיטמר ביני קופיה בגין משמיעניה האיך הוי קרא את שמע והיה קורא וחזר וקרי עד דהוי שקע מיניה גו שינתיה שנא' רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה מילתיה דריב"ל פליגא דריב"ל קרי מזמורים בתריה, ונ"ל שזהו שיר של פגעים וכיוצא בו, ופריך והתניא אין אומרים דברים אחר אמת ויציב פתר לה באמת ויציב של שחרית, ומייתי עלה ג' תכיפות הם, שמע מיניה שבברכותיה מיירי. ואנן אגמרא דידן סמכינן וכדפסקינן לעיל.
